פסק-דין בתיק ת"א 39868-07-10

זוהי תביעה כספית על סך 103,000 ש"ח אשר הוגשה על ידי התובע בגין נזק, שלטענתו נגרם על ידי הנתבעים, לרכב אספנות שבבעלותו.

א.  תמצית טענות התביעה

1.  בתקופה הרלוונטית, התובע היה הבעלים של רכב אספנות מסוג ב.מ.וו 2002 שנת ייצור 1969 מ.ר.  247-260. מדובר ברכב אספנות ייחודי, אותו רכש התובע כרכב אספנות, השקיע בשיפוצו, שיקומו ותחזוקתו, כולל רכישת חלקים יוקרתיים בחו"ל.

כדי שהרכב יהיה במקום מקורה, התובע החנה אותו בנכס ברחוב הפנינים 23 באשקלון. בנכס זה הייתה רשאית חב' שנבר הנדסה ובנייה (להלן " שנבר") להירשם כבעלים, וגיסו של התובע (אמיר שיינברג) היה בעל השליטה בה.

חב' שנבר רכשה על פי חוזה מכר מיום 15.5.97 את זכויות החכירה בנכס מה"ה לאה ודוד מוסקוביץ, הם החייבים 1,2,.

2.  אדם בשם רועי שנהב נטל הלוואה מנתבע 1 (הבנק) וחב' שנבר משכנה את הנכס שבבעלותה על פי הסכם מיום 7.7.00. ה"ה מוסקוביץ הם שחתמו על הסכם במשכון, כיוון שבעת נטילת ההלוואה, הנכס טרם נרשם על שם שנבר.

טוען הנתבע, כי בשטר המשכון לא שועבד הרכב, לא שימש בטוחה ואין לנתבע 1 כל זכויות בו מכוח שטר המשכון ו/או השעבוד.

רועי שנהב לא פרע את חובותיו לנתבע 1, וזה פתח נגדו תיק הוצל"פ למימוש המשכון הרובץ על הנכס, כאשר, כאמור לעיל, המשכון אינו רשום על הרכב.

התובע טוען, כי מעולם לא היה צד לתיק הוצאה לפועל ולא ידע אודות תיק הוצל"פ זה. בנוסף, הסתבר לתובע בדיעבד, כי גם חב' שנבר לא יודעה על ידי הנתבעים אודות הליכי  מימוש המשכון והכינוס, ואלה התנהלו מול ה"ה מוסקוביץ, אשר כבר לא היה להם כל עניין בנכס ולא הגיבו לאזהרות שנשלחו אליהם.

3.  טוען התובעת, כי לחברת שנבר ו/או לתובע, לא נמסרה כל הודעה ואף לא על קיום ההתמחרות. הרכבים אשר היו בנכס ונגררו ממנו, אינם שייכים לשנבר ולא מושכנו לטובת נתבע 1 ונתבעת 2 לא מונתה ככונסת נכסים לגביהם.

התובע אף מעולם לא קיבל הודעה שעליו לפנות את הרכב, הוא לא ידע שבכוונת הנתבעים לגרור את הרכב מהנכס וגם גיסו לא מסר לו על "צרותיו". בעדותו אישר כי בשלב מסוים הייתה חשיבה למכור לו את הנכס  כעזרה לגיסו (ע' 10 שורה 8 - 15 לפרוטוקול).

עוד טוען התובע, כי לא ניתן צו כינוס לגבי הרכב, אך במסגרת הליכי הכינוס בקשו הנתבעים אישור להעברת הנכס. הנתבעים לא טרחו לבדוק על שם מי רשום הרכב במשרד הרישוי ולא העירו את תשומת לב ר' ההוצאה לפועל, שהרכב אינו ממושכן כלל ואין עליו צו כינוס.

הנתבעים אף לא פנו אל התובע, אשר היה רשום במשרד הרישוי כבעל הרכב, ולא ביקשו את אישורו להעברת הזכויות. ר' הוצאה לפועל אישר להעביר את הרכב "יחד עם הנכס" כחלק מהנכסים שנמסרים במסגרת הליכי הכינוס.

4.  נתבעת 2 ככונסת הנכסים, ידעה שהנכס הינו בבעלות שנבר, לא טרחה להמציא לחב' שנבר אזהרה והודעות.

לגרסת התובע, רק ביום 5.8.08 הודיע לו גיסו שהרכב נגרר מהנכס. התברר לתובע בדיעבד, כי במסגרת הליכי הכינוס הנתבעים ביקשו את אישור ר' ההוצאה לפועל להעברת הרכב לצד ד' אך לא העירו את תשומת לב ר' ההוצאה לפועל, שהרכב אינו ממושכן וכי אין עליו צו כינוס.

ביום 7.8.08 הוגשו ללשכת ההוצאה לפועל בקשות לביטול הליכי המכר של הנכס ובקשה להשבת הנכס ואלה נדחו, כיוון שלא הוגשו תשובות התובע ושנבר, ערעור שהוגש נמחק, לאחר שהתברר שהליכי המכר והעברת הרכב הינם "מעשה עשוי" שלא ניתן לתקנו.

5.  התובע איבד את זכויותיו ברכב, אשר הועברו לידי צד ג' ועל הנתבעים לפצותו. שווי הרכב על פי הערכת שמאי הינו 53,000 ש"ח. התובע השקיע ברכב זמן, עבודה וכסף להבאתו למצב תצוגה ובבדיקה שערך הסתבר לו, שצד ד' הרס לחלוטין את הרכב ולא ניתן להשמישו.

לטענת התובע, כאשר הרכב הושב אליו, היו חסרים בו חלקים מהותיים כגון: מנוע, פנסים, מושבים, לוח שעונים, ריפודים פנימיים נעקרו, מנעולים שבורים, חסרו פסי קישוט ועוד. מדובר בחלקים מקוריים של הרכב שאין להשיגם.

לטענתו, טרם גרירת הרכב מהנכס, הוא היה במצב שמיש וכשיר לנסיעה בניגוד לעדות צד ד' שהרכב לא היה במצב של נסיעה והיה צורך לגרור אותו. גם התובע הצהיר שגיסו אמר לו שהרכב נגרר מהנכס. (ס'  13 לתצהיר התובע).